טעמי המקרא
א. לטעמי המקרא שלושה תפקידים:
1. לקבוע את ההטעמה הנכונה של המילה (“מלעיל” או “מלרע”). וזאת עפ”י מקומו של הטעם בדר”כ (להוציא ארבעה טעמים*).
2. לפסק את הפסוקים לצורך קריאתם והבנתם בצורה הנכונה וכפי שיפורט בהמשך.
3. לנגן את המלים.
ב. טעמי המקרא נחלקים לשתי קבוצות: “טעמים משרתים“(=מחברים) ו”טעמים מפסיקים“.
ג. “טעם משרת“: זהו טעם המורה על חיבור המילה בה הוא מופיע עם המילה שאחריו “טעם מפסיק“: זהו טעם המורה על הפסקה מסוימת המילה בה הוא מופיע.
הערה: “טעם מפסיק” יכול להופיע לבדו ללא “טעם משרת“. יחד-עם-זאת, “טעם משרת” יופיע תמיד לפני “טעם מפסיק” ופעמים שיבואו מספר “טעמים משרתים” לפני “טעם מפסיק” אחד.
ד. ה”טעמים משרתים” 10: מקף, שופר הולך, אזלא, קדמא, שופר מהופך, תרי טעמי, דרגא, מאריך, תרסא, ירח בן יומו. השאר כולם “טעמים מפסיקים“.
ה. ה”טעמים מפסיקים” שונים זמ”ז בכח הפסקתם, ונחלקים לארבע קבוצות, כפי שמפורט בטבלה הבאה מההפסק הגדול לקטן:
| הקבוצה | הטעמים |
| הקיסרים | אתנחתא, סוף פסוק |
| המלכים | סגולתא, שלשלת, זקף קטון, זקף גדול, טרחא |
| המשנים | רביע, זרקא, פשטא, יתיב, תביר |
| השלישים | פזר גדול, תלשא, גריש, שני גרישין, פסק, תרסא, קרני פרה |
הערה:
יש לשים לב לכך, כי בכל קטעי הוידאו המובאים באתר, קבוצת המילים המסומנת בכחול בכל רגע נתון, מאגדת בתוכה מקטעים בפסוק בין “טעם מפסיק” אחד למשנהו.
* ישנם ארבעה טעמים שמקום הופעתם במילה אינו קובע את הטעמתה, אלא יש לקרוא את המילה כפי משפט דקדוקה וזאת מבלי להתחשב במיקומו של הטעם.
הטעמים הללו הם:
זרקא, סגולתא, תרסא – יופיעו תמיד באות האחרונה במילה.
תלשא – תופיע תמיד באות הראשונה במילה.
דף זה מוקדש לע”נ דודניי היקרים שנקטפו בדמי ימיהם
אהוד ז”ל
מיכל ז”ל
ורד ז”ל